עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

שלום לכולם!!! =]
חברים
הרכלניותנעמי כותבת בלוג?זוהר וינינגר❥AngelK❥ספירJUNE Mc'loving
נועהgirlMatanאפרתאליס ושובי ~מאיה נוימן
תמר וזוהר BFFMeshiרוזיAngelicSOL ASULINsomeone
נושאים
שירים
אין לי כותרת..
11/11/2014 22:10
Anglic ♥♥♥
כשאתה מספר לי את "קורות החיים שלך" 
כשאתה מחייך את החיוך המתוק שלך
כשהחברות שלי דוחפות אותי אלייך
כשאתה רוצה שאהיה איתך
שאשחק איתך
שאצטרף למשחק
שאתחבר
שיהיה לי פלאפון שנוכל לדבר...
האם תאמר לי אי פעם שאתה אוהב אותי? האם נהיה חברים?


















https://www.youtube.com/watch?v=6parOWCEdAY
0 תגובות
סרטון[HD] Bridgit Mendler & Shane Harper vs. ...
זכרונות ילדות
31/10/2014 17:10
Anglic ♥♥♥
סיפורים
אני מאיי (mey) ויש לי אח תאום -ליאו. היינו כל הזמן ביחד, אני זוכרת שאבא היה מרכיב אותי ואת ליאו על הסוס שלו והייתי מחזיקה בליאו חזק. לאחר מספר שנים שהיינו בני שלוש וקצת היינו צרכים להיפרד , אף אחד לא הסביר לנו ממש מה הולך לקרות פשוט יום אחד אמרו לנו להגיד להתראות, חיבקתי אותו, אמא החזיקה בידי ומשכה אותי איתה. ואבא אחז בידו של ליאו והלך איתו לכיוון השני. בהתחלה חשבתי שעוד מעט אני אפגוש אותו והוא יחזור אך לא קרה דבר, נשארנו אני ואמא. ללא אבא ואח...
הייתי גרה עם אמא בבית קטן במקום שלא היה דומה לבית הקודם, המקום היה מלא בחניות, מגדלים ומכוניות. אמא אמרה לי שאבא וליאו נשארו בבית הקודם... כל הזמן היה לי עצוב, ליאו היה חסר לי. ואף אחד לא רצה לספר לי מדוע עזבנו אחד את השני. במקום שגרתי עם אמא  לא היו חוות סוסים ולא היו מרחבי דשא גדולים... פעם בחודש אמא לוקחת אותי לחוות סוסים בעיר הקרובה בה אני יכולה שוב להינות מהסוסים כמו בילדותי אך כל פעם שאני יושבת על הסוס אני מרגישה ריקנות , כי אין לי במי להאיחז. אמא לא דיברה עם אבא ואני לא דיברתי עם ליאו, למרות שכל כך רציתי שוב לפגוש אותו. 
עכשיו אני בת 18, ואני נחושה בדעתי למצוא אותו...
בעוד יומיים יום ההולדת שלנו ואני רוצה לפגוש אותו בדיוק אז.
הצלחתי לשוחח עם אבא הייתי מאושרת לשמוע שוב את קולו החם והאוהב. קבענו שאני אפגש עם ליאו בעוד יומיים ימים בדיוק בחווה שבביית הקודם שלי, שבו ליאו נשאר לגור. כעת כשאני כבר גרה כאן די הרבה שנים אני מכירה את המקום ויודעת כיצד לנסוע למקומות אחרים. 
ארזתי תיק הנחתי בו את הארנק שבו חסכתי את הכסף להיום, ארזתי מספר בגדים להחלפה, בקבוק מים ושני כריכים והלכתי לתחנת האוטובוס, נסעתי באוטובוס עד תחנת הרכבת, השעה הייתה כבר מאוחרת וחיכיתי המון זמן, הרכבת לא הגיעה ואחת הסדרניות אספה את כל האנשים המחכים לרכבת זו פנימה והודיעה שהרכבת נתקעה ותגיע רק מחר, היא פרשה מספר שמיכות על הרצפה ואני ועוד כמה אנשים הלכנו לישון שם. לא היה לי נוח לישון התעוררתי כמעט כל 10 דקות... שמחתי שהגיע סוף כול סוף הבוקר וכשבאתי לקנות שוב כרטיס לרכבת גילי שכייסו קצת יותר ממחצית מהכסף שחסכתי. לא הייתה לי אפשרות לשנות את המצב, קניתי כרטיס ועליתי לרכבת הראשונה הרכת נסעה עד עיר שקרובה לישוב שבו גרתי ושם כאשר ירדתי מהרכבת ראיתי נער בן גילי מחכה עם בלונים בידיו "מאיי, מאיי!" הוא קרא, הוא לא ידע כיצד לזהות אותי,   זה היה ליאו, "ליאו!" קראתי ורצתי אליו הוא חיבק אותי חיבוק חזק וגם אני אותו.  "כמה זמן שלא ראיתי אותך" אמר לי וחייך. ובן רגע בלי שספקתי לשים לב הוא נשק לי על שפתיי, התרחקתי אחורה "ליאו!, אתה אח שלי!" צעקתי  "אני מצטער, לא יכולתי לעצור את עצמי, גדלת להיות כל כך יפיפיה..., אני מתחננן אל תספרי על כך לאף אחד, זה לא קרה, אוקי?"  הנהנתי בראשי ורעדתי
חזרנו ביחד לבית ביישוב שלנו הסוס שלנו עוד היה שם, כל הזכרונות ואפילו החדר שלי שלמים לגמרי!  כל כך התגעגעתי לאבא ולחיבוק החם שלו.  הלכנו לרכוב על אותו הסוס שרכבנו עליו כשהיינו קטנים.  התגעעגתי מאוד אבל...
לאחר כמה ימים חזרתי הביתה ולא נפגשנו יותר, הבנתי שזה מוטב לי, הוא השתנה לרעה... או ש- אולי בעצם קרה משהו שהיינו קטנים, אולי הוא פגע בי ואמא רצתה שנתרחק... אולי....

2 תגובות
ואוו זה היה חלום.... מוזר!
19/10/2014 20:56
Anglic ♥♥♥
סיפורים
טוב, אני חייבת לספר לכם על חלום הזוי שחלמתי הלילה.... ומשום הוא הזכיר לי את המשחק מחשב שלי של הארי פוטר...
אני מניחה שאתם מכירים את עמית פרקש מה"חצויה" נכון? (היא מהממת!!!)
טוב אז חלמתי שאני חברה שלי ועוד כמה ילדים מהכיתה שלי מגיעים למין ארמון ענקי ומפחיד של איזו שהיא מלכה. בעצם החברה שלי הייתה עמית פרקש . כולנו עמדנו במין אולם ענקים ומלא ילדות קטנטנות עם שיער בלונדיני לבושות בחולצות פסים וחצאיות שחורות הם הלבישו את כולנו כמוהם ואת הבנים הם הליבשו בווסטים אדומים כהים לבנות היה בשיער קוקו או צמות ולבנות עם השיער הקצר יותר היה פרח אדום בשיער. לאחד הבנים גם היה פרח בשיער ולחשתי לחברתי עמית על כך.
אז כולם נעמדו וחיכינו לפני המלכה. רעדתי מפחד. ואז היה רגע שאני לא  ממש זוכרת מה קרה אבל אני זוכרת את מה שקרה אחרי זה...: טוב היה מין רוח כזאת עם שיער לבן ארוך וכונת לילה לבנה שרדפה אחרי ואז איכשהו בטעות פגעתי בעמית  (פרקש) החברה שלי והיא והרוח המשיכו לרדוף אחרי. איכשהו גם אני גם עמית וברור שגם הרוח יכלנו לעוף אז ניסיתי לברוח. היו לנו בגדים מגניבים כאלה של מכשפות כמו בסדרה החדשה של סברינה....
עפתי במעגלים, תפסתי את עמית וצעקתי ":שככת שאת חברה שלי? אנחנו חברות לא? מה קרה לך?"
החזקתי אותה והמשכתי לעוף במעגלים. היא החליקה מידי והתעופפה מולי הפנים שלי.
פנייה נהפכו לירוקות עיניו לגדולות נפוחות וסגולות... זה היה נוראי ואז היא כעסה אפילו יותר! והיא ממש נסתה להרוג אותי... ניסיתי לצאת מהארמון ובדיוק נכנסה המלכה... ושני משרתים ליידה עפתי גבוה ממש צמוד לתקרה שלא תראה אותי... ואז כשהיא חלפה לך עפתי בדוח ישר מחוץ לדלת אבל אז נכנסתי לעוד מקום בארמון זה היה מבוי סתום... ניסיתי להתחבא אך לא הצלחתי היא ראתה אותי... ואז למזלי התעוררתי. (כשהייתי עפה, לא עפתי מהם והייתי צריכה לדחוף את עצמי....

נ.ב
עמית פרקש!
את מדהימה!!!

0 תגובות
כלום זה שום דבר.. עוד המשך אבל אחרון!!!
02/10/2014 22:55
Anglic ♥♥♥
סיפורים
בימיו הראשונים שמענו אותו מדבר גרמנית, ליאור התחילה להבין את הרעיון שלי. הילד היה חלק מהם,
הוא היה חמוד כל כך , קטן ורך :)
אתמול שוב ביקרו אותנו אבל הפעם איש שרירי גבוה ועם רובה משוכלל. "תוריד את הרובה או שאני זורקת את התינוק" צעקתי והתינוק מלמל משהו בגרמנית... זאכר טורטה או משהו כזה....
האיש הוריד את את הרובה והתישב על הרצפה "מאיפה הוא הגיע?!" האיש שאל  "אני לא יענה לך!" אמרתי ותפסתי את הרובה נתתי את התינוק לליאור ומיד תומר חטף את הרובה מידי וכיוון אל האיש ובן רגע השתובב וכיוון את הרובה אלי ואל ליאור. "תומר!" צעקתי "אני לא תומר!" ענה והוריד מסכת גומי שהייתה צמודה לו לפנים וראינו איש משופם עם שיער מטולטל. "איפה תומר?!" אני וליאור צעקנו ביחד "  "ביער"  ענה ליאור שחררה את התינוק הו אזחל אל האיש המשופם ונשך אותו ברגל שניהם ברחו מיד "פחדנים..." ליאור לחשה והרמתי את התינוק
החלטנו פה אחד לקרוא לו בר מפני שהיה לו כוח בר עוצמה...
"ליאור, אני הולכת לחפש את תומר, תשמרי על בר וגם על עצמך...." אמרתי, חיבקתי אותה ויצאתי מן הבית
 לבסוף מצאתי את תומר ביער הוא התלכלך מאפר. לאחר מיכן לא חזרנו הביתה אלא הלכנו למחתרת לנסות לחולל שינוי הם רדפו אחרינו זה לא היה ממש נחמד עד שהגענו ועלינו הביתה לקח הרבה זמן והם כבר התעייפו בדרך...
הצלחנו אבל לעשות איתם עסקים על התינוק התינוק תמורת שלום אבל התינוק לא עזב כי הוא אהב אותי אז הם נתנו לי לשמור אותו.
גידלתי אותו ואהבתי אותו ותמיד הייתה בי תחושת הפחד של להיות לבד בר גדל והפך להיות נער בוגר ועצמאי הוא אהב לצאת לטייל עם  החברים שלו ותמיד כשהוא הלך גם כשהייתי מבוגרת הרגשתי כאב בלב שאני שוב לבד....
מזל שהתחתנתי על תומר כמו בחלומות ועכשיו אנחנו משפחה אחת שלמה "נכון ברבר?"
"נכון אמא..." חמודי שלי!
1 תגובות
כלום זה שום דבר.. עוד המשך
01/10/2014 22:26
Anglic ♥♥♥
סיפורים
הפחד היחיד הוא הפחד מהפחד. הפחד להיות לבד....
יצאנו החוצה לשאוף אויר צח הפחד לא פסק.. הבטנו למטה אל הדשא הירוק וראינו תינוק קטן מכוסה בשמיכה לבנה מוכתמת כתמי פחם. הרמתי את התינוק והוא חייך אליי וצחק היו לו בקושי שתי שיניים. דמעה ירדה על לחי ונזכרתי שהורי נטשו אותי בעודי בת ארבע, השאירו אותי לבדי בחורשה עד שמשפחה אחת החליטה לאמץ אותי. אני ליאור תומר והתינוק עלינו בחזרה לעליית הגג, המקום היחיד שאנחנו אולי בטוחים בו...
"מה נעשה בו?" שאלה ליאור
"הוא יהיה האוצר שלנו..." אמרתי והבטתי בו ליאור כיווצה את מצחה בחוסר הבנה ואני הנהנתי הראשי וחייכתי בחיוך מסתורי
0 תגובות
לעצורר, לחשוב, אני מאוהבת!, הצילו!!!
23/09/2014 22:24
Anglic ♥♥♥
או-קי הושיבו אותי בכיתה ליד מי שאני אוהבת....!!!
ואני משוגעת עליו....
הוא לא יודע את זה... אבל אני לא יודעת איך לידע אותו!
הוא לא הכי יפה... אבל סופר מתוק!
אז... כתבתי שיר!

שיר: 
עוד יום עוד שבוע אני יושבת לידך
לא מביטה בעיניים חושבת אחת שתיים כפליים
אני יודעת שהכול יכול לקרות ממילה קטנה ממש יפה
וקוראים לה אהבה


פזמון:
הלב דופק, נעמדת וחושבת מה לעשות עכשיו?!
שוב עוצרת משתתקת הלב הוא כמו זהב.

איך שאתה מדבר אליי
אך שאנחנו צוחקים 
כמה שאני מתביישת...
אוהבת אותך... אוהבת אותך......
9 תגובות
כלום, זה שום דבר... המשך! כמו שביקשתם!
27/08/2014 21:42
Anglic ♥♥♥
סיפורים
נשמע קול ירי מהקומה התחתונה, התחלנו לאבד תקוות. הרגשתי כאילו אלו הרגעים האחרונים שלי רעדתי מפחד. תומר וליאור הסתתרו ואני עמדתי במרכז החדר כשמבטי פונה אל הקיר השתתקתי לא זזתי אפילו מילימטר. "מאיה!, מאחורייך!!!" קרא תומר לעברי לא זזתי, מרוב פחד תומר רץ ונעמד מלפני, שלא אפגע הוא דחף אותי לפינה ועמד מולו "תומר לא!" קראתי והוא דחף אותו בגרם המדרגות.
ראשי היה מכונס בין רגליי בטוחה שכבר אין זכר לתומר הרמתי את הראש ורצתי אליו. "הם יחזרו.." אמר  
"העיקר שאתה בסדר עניתי לו הושטתי יד לליאור והיא התרוממה גם כן.
היא התיישבה על אדם החלון פתחה אותו והביטה למטה "אני חייבת לברוח!" אמרה והתכוננה לקפוץ. "לא!" עצרתי אותה וסגרתי את החלון.
"אסור לנו לאבד תקוות!" אמרתי
4 תגובות
כלום, זה שום דבר...
23/07/2014 19:20
Anglic ♥♥♥
סיפורים
אני פה איתך, אנחנו נצליח!"
"לא, אין לנו סיכוי"
"איך אתה כל כך בטוח?, הפחד, זהו הדבר היחיד שעוצר אותנו."
"בהצלחה..."
"מדוע? הרי אתה פה איתי לא?"
"אני מצטער, לא עכשיו..."
"לא!!!!!!"
הקול של הירי שנשמע, לא יכולתי להשיב את מבטי אליו. ראשו היה שמוט לאחור. ידעתי שזה מה שיקרה בסוף, אני נשארתי כאן לבד והכל בגלל שעמית נשארה לחכות לי.תומר החליט גם לעזוב יחד עם אגם. ואני, אני לא יודעת מה איתי... 
אנחנו לא שרדנו. תומר ואגם אכן גם לא ישרדו בחוץ, שם...
שמעתי קול בוקע מערימת השמיכות, הראש של ליאור בצבץ בינהן.. העיקר שלא נשארתי לבד.
תומר נכנס לחדר בצעדים כבדים ובקולות של עצב. ידו הייתה על הבטן, כאילו הוא מסתיר משהו.. "תומר?!" קמתי ורצתי אליו... חיבקתי אותו ודם הכתים את חולצתי  הוא ניסתה להסתיר ממנו את העובדה שנפגע בחוץ
"מה עם אגם?!"
"אני חושב שלא נראה אותה יותר..."
ליאור יצאה מן השמיכות והתחבקנו חיבוק קבוצתי. לא נתפרק כל עוד אנחנו חיים, ביחד...




3 תגובות
סתם... סיפור שהמצאתי, אבל סיפור עצוב
13/07/2014 18:38
Anglic ♥♥♥
סיפורים
אני יושבת על המיטה שלה מביטה בתמונה  שלה ונזכרתי ברגעים האחרונים שלי איתה, לפני שלקחו אותה. החזקתי אותה בידי וניסיתי להעיר אותה היא בקושי נשמה. ידיה הקטנות היו שמוטות לאחור ומעט גם ראשה. הייתי בטוחה שזהו, לא אראה עוד אבל עדיין אני לא בטוחה שייש תקווה. הבחנתי בכתם דם על הכרית שלה אך לא הבנתי מדוע. ולאחר כמה רגעים רופאים לקחו אותה ממני אמא עמדה בצד והזילה דמעות, אבא חיבק אותנו חיבוק חם ואוהב והבכי המר לא פסק, על אחותי הקטנה.
כאשר הוציאו אותה מהחדר נסענו איתם לא היינו יכולים להשאיר אותה לבד...
אף אחד לא ידע מה קרה לה, יום לפני כן היא שיחקה עם גלעד ואחותו נטע זה היה מראה כלכך מלבב לראות אותה רצה בדשא רק אם עוד פעם הייתי רואה אותה... כל ילדי הבניין היו נפגשים בחצר האחורית, היו מנסים לעזור לי. עבר חודש, ולא ראיתי אותה הוריי לא סיפרו ל מה קרה איתה. דיאנה אחותי היקרה שאבדה לי.
ליאור מהקומה החמישית באה לבקר אותי היא התיישבה לידי וחיבקה אותי "אני יודעת שזה קשה..."  אמרה "את לא!" צעקתי עליה "איך את יודעת איך זה להרגיש שאיבדת את אחותך היחידה זאת שדאגת לה?!" ליאור נרתעה לאחור "אני מצטע..." " לא, אל תצטערי זו לא אשמתך שזה קרה לה..." קטעתי אותה.
ירדנו ביחד לחצר כל ילדי הבניין עמדו סביבי בפנים דואגות.
"ראינו שההורים שלך נסעו...  הם נראו לחוצים קרה משהו לגביי דייאנה?" אחד ילדים שאל
"היא בסדר?" שאלה נטע אוחזת בחוזקה בידו של גלעד אחיה.
השפלתי את מבטתי מטה. לא ידתי מה לומר.
טל התקרב אליי ומחה את דמעותיי הקרות. "תהיי חזקה..." לחש לי
ראיתי שאבא חזר הוא עלה להביתה והתעלם מאיתנו
"כמה זמן זה ככה, הם תמיד מתעלמים?" שאלה הדסה "לא, לא תמיד רק כשהם מוצבים מחשבות וממש דואגים.." עניתי לה
עבר שבוע שבו ניסיתי לגלות מה שלומה עד שהצלחתי אמא אמרה שלא ממש יודעים המצב יכול להשתנות כל דקה, בינתיים הוא לא ממש טוב אבל מקווים. היא נשקה לי בראשי ויצאה מן הדלת
 והלכתי לחדר שלי, התכרבלתי במיטה ודמעותיי הרטיבו את הכר. לאחר כמה שעות ציירתי על הקיר הקרוב אלי את דייאנה כפי שהיא הייתה כשראיתי אותה (בעלת סיכויים אחדים להינצל) ואני לצידה בדיק כמוהה. אמא נכנסה הביתה באיטיות ושמעתי שהיא לא לבד.
הייתי בטוחה שדיאנה לא שם היא בטח לא בעולם הזה יותר.
עצמתי את עייני וכיסתי את ראשי בשמיכה.
"אנג'ל?" שמעתי את הקול הרך של דייאנה. קפצתי מהמיטה והרמתי אותה גבוה גבוה הייתי הכי מאושרת בעולם ושוב צחקנו ביחד כמו שהיינו נוהגות לעשות....



5 תגובות
מלא מלא עדכונים! וחזרתי בגדול!
05/07/2014 16:53
Anglic ♥♥♥
וואו!!!
מלא זמן לא כתבתי... ממש סורי היו לי המון דברים על הראש :(
אני מקווה שחברי הבלוג לא שככו אותי...
אמ... שיניתי את התמונה שלי ב"אודות" ואני רוצה גם לשנות את האייקון שלי..
האייקון שלי זה התמונה שלי שראים שאני כותבת תגובה..
אז אני אומרת את זה כדי שתוכלו למצוא אותי...
אני יעשה את זה רק עםן הסכמתכם!
אני כל כך התגעגעתי!
אני מתכוונת לפציץ אתכם בסיפורים!!!
אמ.. ורציתי לספר שאני ממש בסדר ואין בי טיפת עצב... חוץ מזאתי שבגלל שאתם לא כאן...
בואו כבר!!!
אוהבת... מלאכית
12 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון