בימיו הראשונים שמענו אותו מדבר גרמנית, ליאור התחילה להבין את הרעיון שלי. הילד היה חלק מהם,
הוא היה חמוד כל כך , קטן ורך :)
אתמול שוב ביקרו אותנו אבל הפעם איש שרירי גבוה ועם רובה משוכלל. "תוריד את הרובה או שאני זורקת את התינוק" צעקתי והתינוק מלמל משהו בגרמנית... זאכר טורטה או משהו כזה....
האיש הוריד את את הרובה והתישב על הרצפה "מאיפה הוא הגיע?!" האיש שאל "אני לא יענה לך!" אמרתי ותפסתי את הרובה נתתי את התינוק לליאור ומיד תומר חטף את הרובה מידי וכיוון אל האיש ובן רגע השתובב וכיוון את הרובה אלי ואל ליאור. "תומר!" צעקתי "אני לא תומר!" ענה והוריד מסכת גומי שהייתה צמודה לו לפנים וראינו איש משופם עם שיער מטולטל. "איפה תומר?!" אני וליאור צעקנו ביחד " "ביער" ענה ליאור שחררה את התינוק הו אזחל אל האיש המשופם ונשך אותו ברגל שניהם ברחו מיד "פחדנים..." ליאור לחשה והרמתי את התינוק
החלטנו פה אחד לקרוא לו בר מפני שהיה לו כוח בר עוצמה...
"ליאור, אני הולכת לחפש את תומר, תשמרי על בר וגם על עצמך...." אמרתי, חיבקתי אותה ויצאתי מן הבית
לבסוף מצאתי את תומר ביער הוא התלכלך מאפר. לאחר מיכן לא חזרנו הביתה אלא הלכנו למחתרת לנסות לחולל שינוי הם רדפו אחרינו זה לא היה ממש נחמד עד שהגענו ועלינו הביתה לקח הרבה זמן והם כבר התעייפו בדרך...
הצלחנו אבל לעשות איתם עסקים על התינוק התינוק תמורת שלום אבל התינוק לא עזב כי הוא אהב אותי אז הם נתנו לי לשמור אותו.
גידלתי אותו ואהבתי אותו ותמיד הייתה בי תחושת הפחד של להיות לבד בר גדל והפך להיות נער בוגר ועצמאי הוא אהב לצאת לטייל עם החברים שלו ותמיד כשהוא הלך גם כשהייתי מבוגרת הרגשתי כאב בלב שאני שוב לבד....
מזל שהתחתנתי על תומר כמו בחלומות ועכשיו אנחנו משפחה אחת שלמה "נכון ברבר?"
"נכון אמא..." חמודי שלי!
|
|
|
;){kind=link}