מן הפרח יצא יצור קטן וסגול כשליבי ראתה אותו היא התחברה איתו, הוא היה בעיניה חמוד ולא מזיק. אך כך היה רק שהיה קטן מפני שטרם גילה את כוחותיו . כשהיצור גדל הוא ידע שיש לו כוחות אך לא יכל להשתמש בהם נגד ליבי האוהבת אותו ליבי הייתה משתעשעת איתו כול אחר הצהריים בישבילה הוא היה רק עוד יצור חמוד וחסר ישע שהיא דואגת לו. ליבי גדלה, והפכה להיות נערה בוגרת בת 13 היצור הסגלגל נקרא בשם פלאפי הוא היה בגובה של כלב קצת גדול.
פה, מתחיל הסיפור שלנו.
ליבי בת ה-13 רצה לעמק השמש בשעה שנתח הפרח שהיה גדול מכפי שזכרה הייצור הסגלגל יצא מהפרח הגדול והתקרב אליה היא הרימה אותו וחיבקה אותו, הוא הי אהבתה. הייצור הרגיש דקירה בגבו הדקירה התחזקה והחלה לכאוב לייצור הקטון ליבי לא הבינה דבר פירורים סגולים יצאו מפרוותו של פלאפי הייצור המסכן הפירורים עטפו את ליבי עד שנעלמו אל תוך גופה הצנום.
צבע עיינה הכחולות השתנה לסגול בוהק. ליבי מעט חשדה המפלצת השטלתה על גופה וליבי השתנתה.
מתיו שהיה די מבוגר היה היחיד שדאג לה ושמר הוא ניגש אל חדרה פתח מעט מהדלת ובידו מגש עם ארוחת צהריים ליבי נעמדה ודחפה את הדלת וגם את מתיו, הוא הלך אחרי ה לבדוק מה קרה והיא הבטיה בעינו עם עייניה הקרות ומתיו הרגיש כאב הוא נאנח ונפל ארצה הוא התרומם בעזרת ידית הדלת וברח למטבח ליבי יצאה מן הדלת האחורים, ורצה לעמק הייצור השתלט עליה ידיה
נהפכו לסגול בהיר וליבי נבהלה ממראה עיניה "הצילו!!" היא צעקה כול אנשי הכפר יצאו מבתיהם לבדוק מהי הצעקה הזו ליבי נסתה כול כך הרבה דברים כדי להיפטר מהיצור עד שהיא פשוט הטביעה את עצמה במזח. לאחר חודש מתיו דאג לה נורא וכדי להירגע יצא אל המזח בו טבעה ליבי.(מתיו לא יודע שהיא טבעה) והלך לדוג מתיו הבחין בדבר צף על המים ומשך אותו עם החכה הדבר היה חתיכת בד מחולצתה של ליבי חולצתה שהוא עצמו תפר לה. מתיו החל לדאוג עוד יותר והזעיק את כול אנשי הכפר לעזרה למצוא את ליבי האהובה שלו אהבתה אליו הייתה חזקה כול כך עד שהייצור ברח מגופה משהו כנראה מצא אותה ושמר עליה מתיו יצא לחפש בגדה השנייה של האגם הגדול לא הניח לעניין אפילו לרגע כייון שאהב את ליבי עד מאוד הציפורים כבר לא צייצו ומהעצים עלים נשרו השמיים לא היו כול כך בהירים כי כולם עצובים ודואגים. מתיו מצא מאורה בגודל של בני אדם והביט במארוה ונכנס החושך היה אפל והעטלפים ישנו הוא ראה אור בהמשך הדרך והגביר את מהירות הליכתו הוא ראה אותה שוכבת על האדמה מכוסה בשמיכת התליים שתפר לה עם הקרע בחולצה וליידה אש בוערת שפלין נער נאה ישב שם וצלה מרשמלו מתיו רק אל ליבי וחיבק אותו היא ישנה אך אולי היא כבר מתה עייניה נפתחו למזלו הן היו שוב כחכלחלות ובהירות היא התרוממה וחיבקה אותו מרוב השמחה נפל מתיו לאחור אל תוך המדורה הבוערת ליבי החלה לצעוק לעזרה ופלין ניסה להוציא אותו המדורה כבתה אך מתיו היה שרוף ליבי בכתה ובכתה הוא היה היחיד שהי אכפת לו ממנה בלעידו היא חסרת אונים היא בכתה ובכתה כשראשה מונך על בתנו מתיו התעורר למרות שהיה מלא פחם היה לו קשה להגיד זאת אך הוא אמר" אני אוהב אותך ליבי תשמרי על עצמך" כול עוד ליבי יכלה להצילו היא תנסה מיד הם פינו אותו לבית החולים ובסוף הרופא ניגש אליה ואמר לה שאלו רגעיו האחרונים והזמן הזה היה הזמן שהיה יכול להיות חי ליבי רצה במסדרונות בית החולים עד שהגיע לחדר של מתיו היא בכתה ובכתה ואמרה לו שהיא אוהבת אותו הכי ושהיא לא תעזוב אות לעולם בקשתו הייתה להיקבל ליד ביתם כדי שכול יום ליבי תוכל לעשות כרצונה ולבכות על קברו ליבי לא התאהבה במישהו לעולם מפני שחייה לא היו שמחים יותר ובעיניה כול העולם היה אפל והעמק, פחות...
;){kind=link}