הילדה |
|
סיפור לבלוגאנה הייתה בחורה, נערה נאה היא הייתה בת 17 ערב אחד יצאה אנה מדירתה עם מעיל משי שחור ומגפיי עקב גבוהות היא הסתובבה ברחובות, בשכונות לפתע ראתה תינוקת קטנה יושבת על מפתן בית נטוש ומתפורר הילדה הייתה מכוסה עפר, פחם וחול שברירי העץ היו על שערה הקצרצר ובעיניה הירוקות דמעות רבות זולגות כשהילדה הקטנה הביטה על אנה הבכי פסק ונשמע צחוק חלש חלש אנה התקופפה והרימה את התינוקת מרצפת הרחוב המלוכלכת מעיל הפרווה והמשי חימם את התינוקת שלבשה רק בגד גוף בלוי היא הלכה איתה לביתה ותפרה לה בגדים חמים. אך אנה נדרשת ללמוד. בן זוגה הראולד עזר לה בזמן שהיא למדה הוא שמר עליה מפני שהוא היה בן 19. אנה קיבלה שחרור מהלימודים וכך הייתה עם התינוקת זמן רב יותר שמה של התינוקת היה ליליאן בכול יום בו אנה הייתה עם ליליאן הייתה ליליאן צוחקת ומאושרת. אביה של אנה נטש אותה בעודה בת 10 ומאז ביום הולדתו כול שנה אנה בוכה עם אמה, בשנה הזו אנה ישבה מול האח החם ועל שטיח שניצב מולה ישבה ליליאן משחקת בקוביות אנה שאלה אותה ברכות ״ את לא תנטשי אותי נכון?״ -.- וליליאן ענתה בתמימות : אה אה והנידה את ראשה מצד לצד כשלילאן גדלה היא הייתה מלאת ביטחון כך שהשמועה על יצורי המוות רק הלהיבה אותה היא הייתה בת 8 וחבריה הצטרפו אליה אך ליליאן הייתה באמת רצינית בעניין היא הלכה לבדה ליער והעצים גרמו לה לאשליות בסוף היא הגיעה לעמק, האדמה החלה לשאוב אותה וליליאן פשוט קפצה פנימה היו שם את כול ייצורי המוות האפשריים בסוף היו שמועות שהיא מתה כולם דאגו לה ואנה בכתה בכי מר היא התיישבה על מיטתה לפתע הרגישה משהו היא ראתה את ליליאן הקטנה ישנה מכווצת אנה החלה לחייך ובכתה מרוב שמחה
|
|
|
|
|
 | איך לא הגיבו לך זה סיפור ממש דרמטי וכואב אני אהבתי אהבתי מאוד אני חדשה בבלוג הזה רוצה להיות חברה שלי בבלוג? |
|
;){kind=link}