יומני היקר הרגע אמא צעקה אליי כדי שאתם לנועם אחי הקטן את הלחמניי "כי הוא קטן..." "כי הוא רזה..." ומה איתי? הייתי כל כך מורעבת וגם ככה אני הולכת לישון, מורעבת...
לא מגיע לשדון הזה שאדבר איתו יותר... שאהיה נחמדה, דואגת, תומכת.... זהו!
אמנם הוא קטן ורזה אבל מדוע הוא יאכל ולא אני?
כשהוא היה קטן אני גילדתי אותו והאכלתי אותו...
לא מגיעה לי טיפת תודה?
אני מוצף רגשות אשם, לא ידעתי שזה היה כל כך נורא, לקחתי הלחמנייה שהיא הביאה לי והנחתי אותה לידה וכאשר היא תעורר היא תסלח לי.
~יום חדש~
בבוקר היא קמה והשאירה שם את הלחמניה וישר היא הלכה לרכבת כיוון שהיא נשלחה לארץ אחרת מטעם הנאצים.
לאחר 10שנים
פגשתי אותה כאשר טיילתי עם אישתי ובתי טיילנו בגרמנייה הארץ שאלייה היא נשלחה וכאשר ראיתי אותה היא עמדה בתור חיילת בשער של ראש הממשלה רצתי אלייה בכל כוח כמו שהייתי בתור ילד קטן רץ אלייה והיא הייתה מחבקת אותי ומגנה עליי. התקרבתי אליה וחיבקתי אותה היא המשיכה לעמוד כו בול עץ קרה קקרח במבחוץ ובפנים בליבה, "ג'סיקה!, זה אני נועם!" אמרתי באושר "אני לא מכירה שום נועם, תסתלק בחור קטן..." היא אמרה כאשר פנייה היו זועפות. הרכנתי את ראשני וחזרתי למשפחתי "זלגה לה דמעה מהעיין זלגה וזלגה והגיעה ללב. "נועם!" היא צעקה ורצה אליי רצתי אלייה בחזרה והתחבקנו "כשלקחנו אותי לא יכולתי להגיד לך רפילו שלום, כל כך התגעגעתי אני כל אוהבת אותך, אחי הקטן!" אני ליטפתי את שערה השחורה הארוך ומעיני ומעינייה זלגו דמעות של אושר.
יומני היקר הרגע אמא צעקה אליי כדי שאתם לנועם אחי הקטן את הלחמניי "כי הוא קטן..." "כי הוא רזה..." ומה איתי? הייתי כל כך מורעבת וגם ככה אני הולכת לישון, מורעבת...
לא מגיע לשדון הזה שאדבר איתו יותר... שאהיה נחמדה, דואגת, תומכת.... זהו!
אמנם הוא קטן ורזה אבל מדוע הוא יאכל ולא אני?
כשהוא היה קטן אני גילדתי אותו והאכלתי אותו...
לא מגיעה לי טיפת תודה?
אני מוצף רגשות אשם, לא ידעתי שזה היה כל כך נורא, לקחתי הלחמנייה שהיא הביאה לי והנחתי אותה לידה וכאשר היא תעורר היא תסלח לי.
~יום חדש~
בבוקר היא קמה והשאירה שם את הלחמניה וישר היא הלכה לרכבת כיוון שהיא נשלחה לארץ אחרת מטעם הנאצים.
לאחר 10שנים
פגשתי אותה כאשר טיילתי עם אישתי ובתי טיילנו בגרמנייה הארץ שאלייה היא נשלחה וכאשר ראיתי אותה היא עמדה בתור חיילת בשער של ראש הממשלה רצתי אלייה בכל כוח כמו שהייתי בתור ילד קטן רץ אלייה והיא הייתה מחבקת אותי ומגנה עליי. התקרבתי אליה וחיבקתי אותה היא המשיכה לעמוד כו בול עץ קרה קקרח במבחוץ ובפנים בליבה, "ג'סיקה!, זה אני נועם!" אמרתי באושר "אני לא מכירה שום נועם, תסתלק בחור קטן..." היא אמרה כאשר פנייה היו זועפות. הרכנתי את ראשני וחזרתי למשפחתי "זלגה לה דמעה מהעיין זלגה וזלגה והגיעה ללב. "נועם!" היא צעקה ורצה אליי רצתי אלייה בחזרה והתחבקנו "כשלקחנו אותי לא יכולתי להגיד לך רפילו שלום, כל כך התגעגעתי אני כל אוהבת אותך, אחי הקטן!" אני ליטפתי את שערה השחורה הארוך ומעיני ומעינייה זלגו דמעות של אושר.